ארבעת האתגרים בדרך להגשמת הייעוד

פאולו קואלו בספרו "האלכימאי" כתב על העוול שנוצר בחיים של בני האדם. הם נולדים לתוך מערך שמוקדש כולו לכך שהם יוותרו על מי שהם כדי שיוכלו להפוך להיות עובדים טובים ויגשימו את החלומות של אנשים אחרים.

אנו מגיעים לעולם עם מהות מסוימת שמאפיינת אותנו, שבאה לידי ביטוי במי שאנחנו. הדרך שלנו סלולה ואנו יודעים לאן אנו רוצים ללכת, יתכן ואיננו יכולים לבטא זאת במילים אבל הדרך שלנו לפעול ו'להיות מי שאנחנו' תוביל אותנו לשם. אך אז מגיעים החיים, ופיסה אחר פיסה אנו מוותרים על הדרך שלנו לחיות על פי מהותנו ומסיימים בכך שאנו מוצאים עבודה, פרנסה, כמו כולם.

העולם שלנו התעוות בצורה בלתי נסבלת וחסרת תקדים. רוב האנשים בעולם, לבטח מעל תשעים אחוזים, לא עושים את מה שהם רוצים לעשות והם חיים למחייתם. הם עובדים כדי לכלכל את עצמם ובכך יוצרים חווית חיים גרועה בעבורם ובעבור כולם. האנשים האלה נותנים שירותים לאנשים אחרים והם עושים עבודה לא טובה מפני שהלב שלהם לא בעבודה. כך נוצר מצב בו אנו מקבלים שירות לוקה בחסר וגם נותנים שירות כזה. במקום שנצמח כחברה אנושית טובה ונעניק אחד לשני מהלב ובעוצמה אנו עסוקים כל היום בהישרדות, דואגים שיהיה לנו מה לאכול, ממש כמו עבדים. 

בחינוך שלנו, אנו עוברים תהליך של תכנות; הנדסת תודעה שמבהירה לנו שאיננו יכולים ללכת אחר החלומות שלנו מפני שהם בלתי אפשריים. כאשר אנו מעיזים לעשות את מה שאנו רוצים מגיעה הצלפה מנטלית חזקה, בערך הגבוה ביותר לאדם – אהבה. אם נלך אחר צו ליבנו ונהיה מי שאנו רוצים להיות המחיר שנשלם הוא – מניעת אהבה. אם נלך בדרך הרצויה לחברה, להורינו – נקבל אהבה. 

בדרך להגשמת הייעוד אנו נתקלים בפחדים מפני כשלונות.

אבל לא די בכך, הסביבה אומרת שאם אתה תעשה מה שאתה באמת רוצה היקירים שלך ישלמו על זה, יהיה להם לא נוח ולא נעים. כך החברה מעוררת בנו את תחושת האשמה. הנדירים שמצליחים לעמוד באתגר הזה נתקלים בפחד גדול מתבוסה. אנו יוצאים אל העולם ומגלים סדרה של פחדים אשר תוכנתו והונדסו עבורנו.

מי שמצליח להתגבר על כל הקשיים עד כאן, עלול ליפול באתגר הרביעי שהוא האתגר הקשה, הנבזי והערמומי ביותר. יתכן ואותו אדם נמצא כבר רגע לפני ההגשמה שלו, הוא מטר מהאוצר שלו, ואז ליבו מתמלא באשמה על כך שאנשים סביבו לא הגשימו את עצמם. בשלב הזה ניתן לראות אנשים קורסים תחת נטל האשמה ומחבלים לעצמם בכל הדרך שעשו. הם מוותרים. 

מי שמתגבר על זה ומצליח להגשים את עצמו הופך להיות זרוע השם ויודע למה הוא בא לכאן, לעולם.

אתגר מספר 1: החינוך לבלתי אפשרי

החינוך התחיל בשם הדת. הכנסייה הקתולית יוצאת מתוך נקודת הנחה שכל אדם נולד חוטא ואם יילך על-פי צווי הכנסייה הוא ינצל מהגיהנום. לכן כל ילד נוצרי צריך לעשות את כל מה שהכנסייה תגיד לו לעשות.

ביהדות זה הפוך. אנו נבחרנו ואנו ראויים לאהבת השם.

הדת הנוצרית גם הקימה את המדע ומימנה אותו, מתוך הצורך שיאשר בצורה מדעית את התכנים הדתיים. כך המדע החל לשרת את הכנסייה. המשמעות M.A אצלנו הוא  בוגר לתואר שני, ה M הוא תואר מגיסטר  לבוגר לימודי תיאולוגיה.

המטרה של החינוך הממסדי בכל העולם היא לחנך את הילדים על-ידי ביטול האישיות המיוחדת שבכל אחד מהם, כדי שהם יתאימו לערכי הכלל, וכך הופכים אותם לעובדים טובים. זו כמובן אינה האג'נדה של המורים שהגיעו למקצוע מתוך שליחות, אך אם נראה את תוכניות הלימודים, נבין שאין להם הרבה חופש.

מערך החינוך המוצהר הוא להכשיר את דור העתיד לשוק העבודה, שוק העבדים, הם אפילו לא מסתירים זאת.

אין ספק שאנשים צריכים למלא את השליחות שלהם בחיים אך זאת על-ידי מתן שירות – לעשות מלאכה מלשון מלאך, ולא עבודה מלשון עבד.

ילד בן שש שנכנס למערכת החינוך הוא חופשי ופתוח ועד כיתה גימל הוא הופך לרובוט, הוא לא יעשה בכיתה שום דבר על דעת עצמו מאחר והוא יודע כי עליו לבקש רשות מהמורה. עד שהוא יסיים את כל שנות הלימוד שלו הוא כבר יהיה חייל טוב, מוכן היטב גם לצבא.

אחרי שעות הלימודים הילדים יושבים בבית מול מסכים, עוד מדיה ממסדית הממשיכה לטפטף תכנים מיוחדים כדי להנדס את התודעה. המדיה מעצימה את הפחדים ודוחפת את כולם למסלול של לימודים, תואר, עבודה עד לפנסיה. הם עובדים, מתפרנסים אך הם לא מאושרים. הם תמיד יהיו במצב שאנו קוראים לו JOB = JUST OVER BROKE. מתברר שתשעים ושמונה אחוזים מהאנשים בעולם נמצאים במרחק שלושה חודשים מפשיטת רגל.

למרות זאת, המערכת כולה עובדת כך שה'מסורת' הזאת עוברת מדור לדור כבר מאות שנים.

מצב זה יכול להתרחש על-ידי דיכוי של רצונות אחרים שיש בכל אחד ואחת מאיתנו. אך אנו מתוכנתים לכך שהשאיפות שלנו הם בלתי אפשריים.

אנשים כן צריכים לקחת אחריות ולהביא פרנסה אבל דרך שירות שהם מתלהבים לעשות אותו גם ללא תשלום. אך לא קל להתגבר על התכנות ולכן אנשים מתקשים להגשים את הייעוד שלהם, בהנחה שהם יודעים שיש להם ייעוד.

אתגר מספר 2: אהבה

כאשר אנו מצליחים להתגבר על כל התכנות שהופעל עלינו על-ידי מערכת החינוך, אנו נתקלים באתגר השני שהוא האהבה. כאן אנו עוברים מסע של הצלפות רגשיות.  אומרים לנו שאם לא נעשה מה שמחנכים אותנו לעשות אז אנו פוגעים בסביבה שלנו. לכן, הם ימנעו מאיתנו אהבה.

מניעת אהבה היא הצלפה חזקה. הורה יכול לומר לילדו: "פוגע בי כשאתה מתנהג בצורה כזאת, אני רק רוצה שתצליח להיות (עבד)". וכך הילד הופך להיות יצור שמוותר על עצמו לטובת האנשים שהוא אוהב. הורים אינם ערים לכך שמניעת אהבה זו אלימות רגשית קשה.

זה מתחיל כשאנו קטנים ומוכנים לרצות את הורינו ומורינו. 

ילדים קטנים, אינם יודעים פחד. בניסיונם להכיר את העולם, יש להם תשוקה בוערת להתנסות בדברים שעלולים לגרום למותם. כך שתפקיד ההורים בשנים הראשונות של ילדם הוא להשגיח ללא הרף שהילד לא ירוץ לכביש, לא יקפוץ מהחלון ולא ינפץ כוס על הרצפה וינסה לאכול את רסיסי הזכוכית. בהמשך חינוכם הורים מונעים מילדיהם לקחת סיכונים וללכת על-פי צו ליבם, לטובתם, כך הם חושבים. הם מתווים להם את הדרך שהתוו להם הוריהם. שולחים אותם לדרך של ויתור עצמי.

למה אנו עושים זאת? מפני שאנו מתוכנתים לדרכי פעולה 'מוסכמות'. באופן זה, הילד מרצה את הוריו ומתיישר עם רצונותיהם. הוא רוצה להיות ילד טוב והמבוגרים מגדירים לו מה זה להיות ילד טוב. לדוגמא, לקבל ציונים טובים בבית ספר. לא קל לילדים ללמוד כאשר הם נאלצים לשבת על כיסאות ליד שולחנות ולהקשיב לדיבורו של מי שעומד מולם. זהו נראה כמו סוג של היפנוזה. וכל זה בזמן שהם רוצים דברים אחרים. אסור להם לדבר, אסור להם לקום או לעשות כל דבר אחר מלבד להקשיב. ילד ממושמע יקבל את האהבה שהוא זקוק לה.

מבית הספר הריצוי עובר לקשרים החברתיים. אנו מרצים את חברינו כדי שנוכל להיות אחד מהחבר'ה, אם לא נרצה אותם, נהיה בודדים ומנודים חברתית. אם לא ארצה את אשתי היא תפגע, אך גם אם אני מרצה אותה היא לא מרוצה מפני שהיא עסוקה בלרצות אותי. היא מוותרת על עצמה. איפה זה נגמר? מי בסוף כן מרוצה? כאשר כולם מרצים אף אחד לא מקבל את מה שהוא רוצה.

אחר-כך אנו מרצים את ילדינו. כשהם מגיעים לעולם, אנו ישנים פחות, משקיעים פחות בעצמנו. יש לנו אחריות, אנו מוותרים על עצמנו כדי לרצות אותם. איזו דוגמה אנו נותנים להם? להיות בדיוק כמונו.

אני מאוד משתדל לא לרצות את ילדי. אני נותן באהבה ועוזר להם מאוד כשאני רוצה ולא על חשבוני, ייעודי והעצמי שלי. כך לא תיוצר אצלי טינה על הילדים. אם הייתי מרצה אותם, הם אולי היו מרוצים אבל הקשרים בינינו היו נהרסים. כשאני לא מרצה אותם אני מחנך לא להיות חברים והורים מרצים.

כל פעם שאנו נכנעים לגחמותיהם של אחרים, רק כדי שהם יהיו מרוצים, אנו מוותרים על עצמנו. לכן אין פלא שאנו מתרחקים ממי שאנו באמת. אין פלא שרוב האנשים לא מגשימים את ייעודם.

האמת לגבי אהבה? אהבה באה מבפנים, מהבריאה, מהאינטליגנציה האין-סופית. היא כוח מניע שאין כדוגמתו כדי להגשים רצונות. האהבה היא זו שגורמת לנו לרצות להיות יותר ולתת יותר בעולם. היא זו שמניעה אותנו לעבר הייעוד שלנו. מי שאוהב אותנו, אף פעם לא יעמוד בינינו לבין התשוקה שלנו, אלה האנשים שיתמכו ואף ידחפו אותנו.

אתגר מספר 3: הפחד מתבוסה

אחרי שאדם צולח את הנדסת החינוך וריצוי לצרוך אהבה הוא נתקל בפחדים. מה יקרה אם אנסה ואכשל? יש לנו שישה פחדים שנצטרך להתגבר עליהם כדי להתקדם.

הפחד מעוני:

במשך שנים אנו מותקפים בצורה מאוד מתוחכמת שמפחידה אותנו מעוני מגיל צעיר. אם לא נהיה טובים בלימודים לא נמצא עבודה, אם לא נמצא עבודה, איך נתקיים, ממה נחיה? כמה אנשים באמת מגיעים לחיים על פת לחם ברחוב? זהו פחד כל כך חזק כמעט כמו לחדול להתקיים. זהו שקר.

ההנדסה התודעתית שמתבצעת כדי לגרום לנו לפחד מעוני היא כלי מרכזי להפוך אותנו לעבדים ולמסור את ההוויה שלנו לטובת שירותו של מישהו אחר.

הרבה אנשים לא מבינים כסף. הם לא מבינים שהדרך הטובה ביותר להרוויח אותו היא לא עבודה, אלא להגשים את הייעוד, למצוא את הדבר שאנו אוהבים ומשתוקקים לו שגם יעזור לבריות ואז, כשאנו עושים זאת, השפע מגיע.

מעט אנשים יכולים להתגבר על הפחד הזה, לכן כולם עובדים, עבדים.

הפחד מביקורת:

אנו פוחדים ממה אנשים אחרים יחשבו עלינו, על מה שאנו עושים ועל התוצאות שנשיג או לא נשיג. רוב הזמן אנו עסוקים במחשבות על מה אנשים חושבים עלינו. חשוב לנו להיראות טוב או להימנע מלהיראות רע. כל השיח שלנו עם אחרים והשפה שבה אנו משתמשים סובבים סביב איך אנו נראים בעיני זולתנו, גם בשיחות החולין הבאנליות ביותר. הפחד הזה מונע מאנשים להגשים את עצמם. יש הרבה יצירות אומנות, המצאות, שירותים לעולם שאנשים משתוקקים להוציא אך הם שומרים אותם בליבם בגלל הפחד.

הפחד מחולי:

זהו פחד המוטמע בנו בצורה היפנוטית. אפשר לקרוא להליך פגישת רופא-חולה הנדסת תודעה – היפנוזה. אדם הולך לרופא ומקבל אבחנה רפואית. יש כאן את כל הפרמטרים המתאימים ליצירת היפנוט:

1. צריך שיהיה קשר וקשב מלא בין הרופא לחולה.
2. חשוב שמי שמהפנט יהיה גורם סמכותי, ומי סמכותי יותר מאשר רופא.
3. הדיאגנוזה נאמרת בביטחון מלא. רופאים לומדים לומר את הדיאגנוזה שלהם בביטחון ותקיפות כדי להנחית את 'המכה' לתת-המודע.

כך מפחידים אותנו מחולי שלנו או של יקירנו ובכך נמנע מלהגשים את החלום.

הפחד מאיבוד אהבה:

יש אנשים שלא מגשימים את עצמם מפני שהם חוששים שלא יהיה להם זמן לילדים שלהם או בזוגיות שלהם או שהוריהם יכעסו עליהם והם יאבדו את אהבתם.

הפחד מזיקנה:

תמיד מדהים לשמוע מישהו בן חמישים פלוס שאומר: "זה לא הזמן שלי, כבר עבר הזמן שלי."

בוב פרוקטור, המנטור שלי, יצר את תוכנית המנחים כשהיה בן שישים ותשע. הוא הגשים את ייעודו כשהוא קרוב לגיל שבעים ובזכותו יש אלפי מנחים בעולם. עד יום מותו הוא הגיע ליותר אנשים מאשר במשך על חייו עד ליצירת התוכנית.

הפחד ממוות:

אנשים פוחדים מהגשמת היעוד שלהם בגלל הפחדים הקודמים שהזכרנו. אך מתחת לכל הפחדים, פחד המוות נוכח. "אם אכשל, אני אהיה כל כך מאוכזב שאני מסוגל להתאבד.." יהיה יותר פשוט לא להגשים דבר ולא לחטוף ביקורת, לאבד אהבה לסבול מעוני וממחלות.

אתגר מספר 4: אשמה

קשה להתגבר על שלושת האתגרים הקודמים ונדירים האנשים שמצליחים להגיע אל אתגר האשמה. זהו אתגר מאוד ערמומי. אדם חווה אשמה על כך שהוא מגשים את עצמו והיקרים שלו לא מגשימים את עצמם. הוא מחליט לוותר על עצמו לטובת יקיריו שלא מימשו את יעדם מאחר וההצלחה הקרובה שלו מענה את הקרובים לו. כך הוא מתמלא באופוריה של קדוש מעונה: "עכשיו אני ילד טוב." אנשים מגיעים למרחק של מטר מהפריצה שלהם והגשמת השאיפה ואז יוצרים לעצמם סדרה של טעויות פטאליות, שניתן להגדירן כחבלות עצמיות. הם מקריבים את אושרם כדי שאחרים לא יסבלו, כדי לא לסכן את הילדים שלהם מפני כישלון אם יבוא.

איך להתגבר על ארבעת האתגרים

יש דבר אחד שאם נהיה ערים אליו, נוכל להתגבר על האתגרים. מדובר באנרגיה רגשית מאוד חזקה מרוחו של האדם, צריך למשוך אותה מהחלק הנשמתי. הדבר הזה נקרא "מהות מוגדרת היטב." כאשר יש לנו אותה אנו יכולים להתגבר על האתגרים ולהגשים את הייעוד.

הרבה מאמנים אומרים לתלמידיהם "נעזור לכם להגשים את הייעוד שלכם." ייעוד  זה לא משהו שאפשר למצוא. ייעוד, מלשון יעד, כאשר המהות שלנו לובשת צורה גשמית. כאשר אדם מגשים את הייעוד שלו, הוא מסיים את תפקידו בעולם ומת מוות פיזי או מנטלי. הגוף יכול להמשיך להתקיים ולמצוא ייעוד חדש ואז האני שלו משתנה לגמרי. לרוב האנשים זה קורה באמצע החיים.

לכל אדם יש מהות איתה הוא מגיע לכאן. זה משהו שיש לנו כל החיים אבל אנו מתקשים לראות אותה בגלל התכנות שעברנו בחיינו.

מהי מהות?

מהות היא תדר העצמי שלנו.

מהו תדר?

לכל דבר בטבע יש תדר. אם ניקח חפץ וננדנד אותו התדר שלו יוגבר. אם נניח נקפיץ כדור, בכל מכה שניתן לו יתווסף לו תדר ובתנופה גדולה יותר הוא יעלה יותר גבוה. גם לנו יש תדר עצמי, התדר של התודעה שלנו. אם מנדנדים את הרטט הזה התודעה שלנו נכנסת למצב של הגברה שמחוללת את הגשמת המהות שנקראת להגשים את הייעוד. התדר העצמי הזה הוא הסיבה האמיתית שלנו להיות. זה מה שתמיד רצינו להיות ולעשות אם יתנו לנו לעשות את זה נרגיש חופשיים. רוב האנשים יגידו שהמהות שלהם זה בטן-גב על חוף הים. איך זה יכול להיות שכל כך הרבה אנשים אומרים את אותו הדבר, איך יכול להיות שלכולם יש את אותה המהות? הדרך שהאנשים האלה חושבים לממש את החופש היא לעבוד יותר, ליצור הכנסה פסיבית ואז לשבת בחוף הים. אך יש לכולנו ניצוץ אלוקי והניצוץ הזה רוצה את טובת הבריות. מי שנמצא בעבדות שנים, כל מה שהוא ירצה זה לצאת מהכלא: "אם רק לא הייתי תלוי בכסף… אם רק הייתי יכול לא לעבוד… אם רק הייתי יכול לעשות מה שאני רוצה…"

מה שאנו רוצים זה לצאת מהכלא ולחפש את החופש. וכאן האבסורד – הדרך לצאת מהכלא היא הפוכה. צריך להבין לאן רוצים לצאת, להבין את המהות, בלי מהות לא תהיה אנרגיה למוטט את החומות הנוקשות של ההנדסה התודעתית. כשיש מהות יש אנרגיה לפעול למען הגשמת הייעוד. כשיש את האנרגיה של גילוי המהות אפשר לעבוד בהנאה שעות רבות מבלי להתעייף בגלל החיבור לסיבה שלנו להיות. זה ממלא בעוצמות גדולות. אפשר להשיג הכל וליהנות משפע בכל תחומי החיים.

גיבור הספר "האלכימאי" של פאולו קואלו, סנטיאגו פגש את המנטור הראשון שלו מלכיצדק מלך שלם שאמר לו: "יש בעולם אמת אחת גדולה: תהיה מי שתהיה, ותעשה מה שתעשה, כשאתה באמת רוצה משהו, זה מפני שהמשאלה הזאת מקורה בנשמתו של היקום. זאת היא השליחות שלך על פני האדמה." (עמ' 25). 

יהיו אנשים שיגידו שזה נכון אבל יש מחויבויות אחרות, למשפחה, לכלכלת הבית, שצריך להיות אגואיסט כדי ללכת אחרי חלום. אך ברור שהדרך היחידה להיות אלטרואיסט היא להיות קודם אגואיסט. אם אדם לא דואג קודם כל לעצמו ולא משרת את המהות שלו, הוא לא באמת יהיה מסוגל לדאוג למי שהוא צריך לדאוג.

יש בלבול גדול בקשר להבנת המושג הגשמת ייעוד. אנו צריכים קודם כל להבין את המהות שלנו מפני שרק דרכה נוכל להגיע אל הייעוד. אנשים רבים לא בטוחים שהם יודעים מהו הייעוד שלהם. את הייעוד צריך לגלות, והוא הסיבה שלנו להיות. זהו הדבר שאם אתמסר אליו אהיה שמח ומטומטם, יגרום לי להיות מאושר ולחשוב כמו רוח. יש אנשים שלוקחים סמים ואלכוהול כדי להגיע אל הדבר הזה. כשאדם מחובר למהות שלו ונאמן לשרת אותה, הוא חווה אושר. לכן צריך לדעת מה המהות שלנו ואז להגשים אותה. הדרך להגשמת המהות היא דרך הנדסת תודעה. קודם אתה מגלה מהי המהות ואז מהנדס את התודעה שיהיו בה מבנים מותאמים למהות ואז ניתן להגשים את הייעוד בקלות ובהנאה.

את הייעוד לא מגלים. את הייעוד מגשימים. הבהרת המושגים האלה היא חשובה מאוד, מפני שסוד העולמות נמצא בצופן המילים. 

איך מגלים מהי מהות?

לשם כך צריך להכיר מושג שנקרא רמות מודעות שהן תדרים של מחשבות. לכל מחשבה יש תדר. אדם רגיל שנכנע לתכנות, נמצא ברמת מודעות מסוימת כתוצאה מהמחשבות שלו המתאימות להנדסת התודעה שעבר. 

יש שתי דרכים לעלות ברמות המודעות? 

1. מדרגות ההישגים – אדם שנמצא ברמה של רק עשייה, צריך למצוא את ייעודו. אם הוא ייבחר להציב לעצמו מטרות, דברים שהוא רוצה להשיג, למרות שזה לא המהות והייעוד שלו, אך הוא רוצה בהם, גם אם המטרות קשורות להישרדות, הוא חייב לטפס ברמות המודעות. הוא יצטרך לשנות את הנדסת המודעות שלו, אם יצליח הוא עולה מדרגה. לדוגמה, עצמאי שמרוויח 8,000 ש"ח ורוצה להגיע ל – 30,000 ש"ח. הוא יצליח אם יתן יותר שירות ויגרום לעסק לעבוד יותר. מכאן יוכל לראות את המטרה הבאה. הוא יהיה ברמת מודעות מספיק גבוהה כדי לראות את המהות שלו. המטרות שלו הן כאלה שהוא עדיין לא יודע איך להשיג אותן. אם כבר התנסה ויודע איך לפעול הוא יישאר באותה רמת מודעות. 

החסרונות של מדרגות ההישגים, שהדרך הזאת מצריכה הרבה זמן. האדם יגלה את מהותו רק אחרי שנים. וכן, צריך הרבה כוח רצון בגלל שהוא לא מצא עדיין את מהותו, תהיה לו פחות אנרגיה להתקדם במדרגות ומהמקום הזה קל יותר להכנע לתכנות.

היתרון הוא בכך שהאדם מבין את המהות שהוא משרת וכך הוא כבר מגשים חלק מהייעוד שלו. 

• מעלית רוחנית – אדם עדיין לא יודע את מהותו. הוא עובר תהליך צר ממוקד בפוקוס למצוא אותה. הוא יכול לנסוע לטיבט, לעשות מדיטציות כמה חודשים, או לקרוא את "האלכימאי" ולהתעמק ברעיונות שיש בספר ואז זה מבזיק ברגע, מהי הסיבה שלו להיות. זה רק גילוי מהות.

היתרונות – גילוי מהיר של המהות. יש אנשים שתוך כדי הכנס שלי, מגלים את מהותם. זה קורה לאלה שכבר היה בהם ניצוץ והוא היכה בהם. יש גם תהליכים של למידה אינטנסיבית של עולם המודעות והרוחניות, תרגילים וטכניקות כדי לעלות בגוף ובנפש. 

ידיעת המהות נותנת המון אנרגיה, ממש חשמל בגוף.

חסרון – האדם רק גילה את המהות, והוא עדיין צריך לטפס ברמות המודעות וההישגים כדי ליצור את ההגשמה. הוא יצליח לעשות זאת בגלל האנרגיה שקיבל מהגילוי.