הגבול הוא בהבנה שכסף צריך להיות מנוהל לפי ספיקה – ניהול תזרים.
כסף חייב להיות בזרימה, ומה שאנשים מבינים זה שצריך להוציא כסף. זה נכון, אבל צריך תמיד לראות ולדאוג שתהיה זרימה פנימה ולא רק החוצה. אם נוציא יותר ממה שאנחנו מכניסים אז אנחנו במינוס בספיקה וזה בזבזנות. צריך לדעת להוציא אבל להישאר תמיד על מפלס שנוכל להמשיך לשוט. זה דורש משמעת של ניהול תזרים. זו התנהלות שצריך ללמוד. זה ידע שצריך ללמוד. רוצים להיות בספיקה חיובית ולא שלילית.
חשוב ללמוד איך משנים את הרגלי החשיבה להתנהלות הכלכלית ולשאול את עצמנו אם אנחנו מבזבזים או משקיעים.

עושר לא חייב להיות בכסף, כדי שהחיים שלנו יהיו עשירים אנחנו לא חייבים להרוויח יותר כסף ומצד שני זה שנרוויח יותר כסף לא אומר שהחיים שלנו יהיו יותר עשירים.

הסיכון. החסכון שאנחנו שמים אותו בצד הוא מצד אחד לא מניב ריבית גבוהה מצד שני הוא כסף שיושב שם והוא שנותן לנו את הרוגע והבטחון. הוא אמנם לא עולה הרבה אבל גם לא יורד. הוא נשאר על אותו ערך.
השקעות זה כסף ששלחנו ואמור לעשות תשואה של 10-30% בשנה- השקעה שהיא עם סיכון, כי היא יכולה גם לאבד אחוזים. לאורך זמן השקעות כאלו הן כדאיות- תוך 3 שנים מכפילה את הסכום.

להוציא כסף מהמחזור זה אומר להפסיק להשתמש בו. ברגע שאנחנו נותנים לכסף שלנו להיות בזרימה, זה אומר שאנחנו משתמשים בו, אבל זה לא בהכרח אומר שאנחנו משתמשים בו לתועלתנו האישית. זאת אומרת, שכשאנחנו מתדלקים את הכסף אנחנו משתמשים בכסף, כשאנחנו קונים בגדים אנחנו משתמשים בכסף, אבל לא רק, גם כשאנחנו משקיעים בעסק, אנחנו מוציאים כסף והוא לא למשהו אישי, אנחנו משתמשים בכסף לקדם את השליחות שלנו. משלמים לאנשים שיעבדו עבורנו להביא יותר לקוחות לעסק,.
להוציא כסף מהמחזור זה אומר לא להשתמש בו, חוסכים אבל אין שום תכניות אי פעם להשתמש בכסף הזה אלא רק חוסכים וחוסכים מהפחד שייגמר.

קודם צריך להבחין בין שני דברים-
בזבזנות מתחבר לנו לזה שאנחנו מוציאים כסף על משהו שאנחנו לא רוצים להוציא. אנחנו מוציאים כסף כי אנחנו רוצים להראות איזה משהו שאנחנו לא, וזה לא עוזר. בגלל זה הרבה פעמים נראה מישהו שהוציא את הכסף, הרגיש לרגע טוב ואחר כך מאוד מתוסכל ולא נהנה מהרכישה הזו.
יש התנהלות כלכלית לא נכונה. כלומר אנשים מרוויחים כסף, נכנס כסף, אבל הם גם מוציאים כסף, וצריך תמיד לדאוג שמה שנכנס תמיד יהיה יותר ממה שמוציאים, כדי שלא נהיה בספיקה שלילית.
תחשבו על זה כמו נהר, שכל הזמן נכנס לנהר מים, וכל הזמן יוצא ממנו מים, אם המים יוצאים מהנהר יותר מהר ממה שהם נכנסים הנהר תייבש, ואז הספינה לא יכולה לשוט על גבי הנהר. כדי שאנחנו נוכל לשוט על גבי הנהר, אנחנו צריכים ללמוד להיות בספיקה חיובית ולא שלילית, שהכסף יבנה בצורה חכמה, לשנות צורת חשיבה ולעשות עבודה לגדול במקום הזה. זה אמנם לא בזבזנות אבל צריך לדעת לדאוג למאזן חיובי.

בספר חשוב והתעשר נפוליאון היל כותב "זה לא דורש יותר מאמץ לכוון גבוה בחיים, למה שאנחנו רוצים, לתוצאות הגבוהות שאנחנו רוצים, ולדרוש שפע ושגשוג, מאשר המאמץ שנדרש כדי לקבל מסכנות ועוני"
איך אנחנו מנצחים את השורש? אנחנו צריכים להבין קודם כל שזה לא דורש יותר מאמץ. פשוט לקבל מסכנות ועוני זה הצעה שקיבלנו מהסביבה. קיבלנו הרבה הצעות שזה בסדר להיות מסכן ועני וזה לא בסדר לדרוש שפע ושגשוג, ואנחנו צריכים לעשות את המאמץ כדי לשנות. המאמץ הוא לשנות את התפישה, אבל ברגע שהתפישה השתנתה זה לא דורש יותר מאמץ לקבל שפע ושגשוג מלקבל מסכנות ועוני. זה לא דורש. וזה בכלל לא קשור לכמות הכסף שיש לאותו בן אדם, או לכמות השפע שיש בחייו, זה קשור להלך הרוח שהוא יודע להחזיק ומתורגל להחזיק.
אז איך עוקרים את שורש המסכנות? משנים את התפישה שלנו. לוקחים אחריות על מה שאנחנו חושבים, משנים את הפרדיגמה וככה אנחנו משנים את הפרדיגמה ממסכנים ועניים לאנשים מאוד שופעים ומשגשגים.

אנחנו כן אמורים לחסוך, 10 אחוז מהכנסות שמים בצד מכל ההכנסות שלנו. 20 אחוז לסילוק חובות 70 אחוז למחיה.

אם אנחנו לא חיים בתודעת שפע לא יגיע אלינו השפע. אנשים מבלבלים בין זה שהם אומרים לעצמם שהם חיים בתודעת שפע, לבין איך שהם באמת מתנהגים. להיות בתודעת שפע זה באמת להאמין שכסף יגיע אלינו, ובהתנהלות הכלכלית שלנו לדעת איפה הולך כל כסף, להיות רציניים עם זה, לדעת שאנחנו יכולחם להרשות את זה לעצמנו, לדעת שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים ליצור יותר, תזרים מזומנים גדול יותר – זו תודעת השפע.