כאשר אנחנו מציבים מטרה שאנחנו משתוקקים להגשים אותה בכל מאודנו יש בנו חלק שגם מפחד מאוד להגשים אותה. אותו חלק מביא איתו ספקות ואז אנחנו נמנעים לעשות את הצעדים הדרושים כי אנחנו פשוט לא יודעים איך, אנחנו בטוחים שאין לנו את הידע הדרוש.
אז תקראו את המשפט הבא כמה פעמים:
כל הידע שהיה אי פעם או שיהיה אי פעם נוכח במאת האחוזים בכל המקומות בכל הזמן ובמידה שווה. התשובות לשאלות שלנו כבר כאן!
אני כותב את המילים האלו אז העובדה הזו ממש רשומה כאן אך עדיין נעלמת מעיני הקורא כי אנחנו לא לומדים ממילים כתובות או נאמרות, אנחנו לומדים מחוויות. כדי להיווכח שאכן הידע מפולג במרחב ובזמן בצורה אחידה יהיה צורך לתרגל את הרעיון הזה. יהיה עלינו לשאול שאלה לגבי משהו שאנחנו לא יודעים ואז להיכנס לשקט.
כניסה לשקט כוללת שני מרכיבים שקט מבחוץ ושקט מבפנים. שקט מבחוץ אומר ללכת למקום שקט בלי הפרעות לא לדבר ולא לעשות כלום שקט מבפנים זה אומר גם לא לדבר בשיחה הפנימי כלומר לא להשתתף בו רק להקשיב לשיח הפנימי ולא להיות תגובה לא לבחור צד ולא להזדהות עם אף אחד מהקלות. לאחר זמן מה של זה השיח יאט או יעצר … שהייה במצב הזה פותחת ערוץ לאינטילגנציה האינסופית לדבר איתנו והמידע שביקשנו פשוט יבזיק להכרתנו. אמנם הטכניקה הזו דורשת תרגול ולאלו הלא מתורגלים אל יאוש פשוט חיזרו לעניינכם והמשיכו לחכות לתשובה היא תגיע דרך המדיה הפיזית בצורה של מסר כתוב או מדובר משלט, או שיר או רדיו או אדם מסויים או בכל סוגי המדיה שיש בחיים.
ההבנה הזו שהידע תמיד קיים וזמין לנו מסירה את הקושי שבצאת לדרך ללא ידיעה לאיך להשיג את מטרותנו ותשכנע אותנו להשתמש ביכולות השכליות שלנו לבנות תמונה של הטוב שאנו רוצים בתודעה המודעת שלנו ואז להתמקד בה ולא בספקות. ואז כאשר נטמיע אותה וניעשה מעורבים רגשית, נעורר את הרגש שנקרא אמונה – ולא פחד. פשוט להאמין בכך שכל הידע, המשאבים והאנשים הנחוצים לנו ידעו בדיוק כשנצטרך אותם.