לפעמים יש לנו, לבני האדם, נטייה להסתכל על אנשים שאפתניים בעיניים לא טובות במיוחד. קל לנו לומר "הוא לא מסתפק במה שיש לו", "מרבה נכסים מרבה דאגות" ועוד כאלו וכאלו משפטים שנובעים מחוסר הבנה מעמיקה של חוקי היקום.
אך אם נסתכל רגע על הטבע, נראה שהרצון שלנו להתפתח ולגדול הוא לא כל כך קיצוני, והאמת? גם לא מקורי במיוחד. כמו שבטבע כל עץ מטרתו לצמוח ולהתרחב, משתיל רך ועד ליער עבות מרשים, כך גם אנו בני האדם רוצים להתרחב. בין אם מדובר בכסף, בעשייה, בכמות חברים ואפילו בצורך הבסיסי להעמיד אחרינו צאצאים.
אתם מבינים? זהו דחף טבעי של ביטוי ששואף לחיים, זה הדחף של המהות הרוחנית שבנו למצוא ביטוי רחב ומלא יותר. ואם ברצוננו להישאר במידות הקטנות שלנו, זה רק כי עוד לא התחברנו למהות האמיתית שלנו ולרוח שבנו. ברצון המדומה הזה לא להתפתח אנו פועלים בניגוד לסדרי עולם וחוטאים מול עצמנו.
מותר לנו לגדול ולשאוף ליותר. זה הרבה יותר ממותר, זוהי חובתנו. כי כשאנחנו משאירים על כולם רושם של גדילה, אנשים יבינו מאוד מהר שבזכות החיבור אלינו הם יהנו מגדילה וצמיחה בעצמם.
הנעה לפעולה