ישנם שני חלקים לתודעה: החלק המודע והחלק התת מודע.
החלק המודע זה החלק שמתמקדים בו בבי"ס: איסוף ועוד איסוף של מידע.
אולם, החלק המודע לא אחראי לביצוע הפעולות ולכן נראה הרבה אנשים מאוד משכילים שלא מבצעים את מה שהם יודעים. בוב פרוקטור למשל, מספר על עצמו שהוא לא התנהג לפי מה שידע ולכן היה נענש או מפוטר ומסתבך בצרות ובחובות, זה לא עזר לו שידע אחרת.
העולם בבורות לגבי העניין הזה, בגלל זה המון תקציב בעולם מושקע בחינוך שמעניק אינפורמציה לאנשים אבל לא גורם להם ליישם אותו.
החלק השני בתודעה, התת מודע, הוא הגורם העיקרי לתוצאות. זה החלק בתודעה שלנו שאוסף הרגלים ואנחנו קוראים לו פרדיגמה. הפרדיגמה נותנת בצורה כמעט חד ערכית את ההתנהגות שלנו.
כאשר אנחנו מתחילים להבין כיצד התת מודע מתוכנת, או במילים אחרות כאשר אנו מתחילים להבין פרדיגמות זה הרגע שבו שהשינוי מתחיל.
בעצם, אפשר לומר שהמידע שיושב במודע הוא פוטנציאל, התת מודע הוא החלק שמוציא לפועל, כלומר מממש את הפוטנציאל. ככל שיש יותר מידע שלא ממומש כך הפרש הפוטנציאלים גדל. הפרש פוטנציאלים זה מה שיוצר לנו מתח ותסכול גדול, וככל שהפער הזה יותר גדול אנו יותר מתוסכלים. האבסורד שבד"כ הפתרון של האדם המתוסכל הוא לרכוש מידע נוסף שרק קובר אותו יותר עמוק במלכודת הזו. זו ההתניה שלנו מתוך שנים על גבי שנים במערך החינוך הפורמלי, וזו המלכודת שלוכדת אנשים באחת המלכודות התודעתיות הנבזיות ביותר לנשמה שאנחנו.
כדי להבי לשינוי בחיים יש לשנות את התכנות בתת המודע – הפרדיגמה, ומלבד התוכנית אהזו שאני לומד אצל בוב לא מצאתי שום מקום שמבצע את זה. יש כל מיני מקומות שעוזרים לעשות שינוי קל בתת המודע אבל זה בדרך כלל שינוי נקודתי ולא רחב כמו שינוי פרדיגמה שלמה.
קראתם את הפוסט וזיהתם דברים שאתם יודעים לעשות כדי להשיג את מה שאתם רוצים ובכל זאת לא עושים? רוצים לדעת איך לסגור את הפער יודעים עושים? לחצו פה בקישור ואספר לכם כיצד לעשות את זה.